כל עוד גלי בהרב-מיארה נשארת בתפקידה, היא מחזיקה בכוח וטו לא מידתי על כל החלטת ממשלה. וחוק פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה עלול להסתיים בפסילה נוספת בבג"ץ. שר המשפטים יריב לוין צריך לפעול להדחתה
מאחורי ניצחונו של מועמד נתניהו למבקר המדינה הסתתרו שעות של לחץ, שכנועים וקרבות פנימיים בליכוד. כעת, בזמן שהאופוזיציה מחפשת דרך לעצור את הדימום בסקרים, עופר וינטר מסומן כמי שעשוי לערער את המפה הפוליטית - והמאבק על הנהגת מחנות המרכז והשמאל רק הולך ומסתבך
נתניהו השלים שליטה כמעט בכל מוקדי הכוח, הוויכוח על דמות המדינה מחריף וסולברג סומן בגלל תפקידו בוועדת הבחירות. כעת גוש השינוי נדרש לאחריות - גם במחיר ויתורים
קצין צה"ל ולראשו כיפה סרוגה מול המון חרדי זועם הפך לסמל עבור רבים בציונות הדתית. בזמן שמחיר המלחמה ממשיך ליפול על ציבור המשרתים, השותפות ארוכת השנים בין הימין לחרדים ניצבת בפני מבחן - שעלול להרחיק מצביעים מהגוש ולערער את אחד מעוגני הכוח המרכזיים של נתניהו
הוויכוח בין שמאל וימין אינו רלוונטי, והקרב החדש הוא על הדמוקרטיה הליברלית. נתניהו השלים את ההשתלטות על מוקדי הכוח ומסמן את יו"ר ועדת הבחירות סולברג כמטרה. ולכל המתמודדים שעלולים להישאר בחוץ ולהביא להפסד של גוש השינוי: לפעמים צריך לדעת מתי לוותר
יום אחד כלל את בחירת פרקליטו של ראש הממשלה למבקר המדינה, מצור על ביתו של שופט עליון, והמשך המתקפה על מוסדות הביקורת והתקשורת. אלה אינם אירועים נפרדים, אלא תחנות באותו מסלול של שינוי עמוק במבנה המשטר הישראלי
בלגן, פחד ורעש הם הדבר האחרון שנותר לממשלה הזו למכור: מה שנראה כמו רצף של כישלונות, מינויים מטעם ועימותים של "קיצוניים", הפך לשיטת פעולה מכוונת שנועדה לערער את האמון במוסדות המדינה, להסית את הציבור ולפגוע באופייה הדמוקרטי של המדינה
בחירתו של מיכאל ראבילו למבקר המדינה אינה רק מאבק על תפקיד אחד, אלא פרק נוסף במלחמת ההגמוניות בישראל. כעת, כשהעתירות לבג"ץ בדרך, הדילמה המרכזית עוברת לפתחו של נשיא העליון יצחק עמית
איך קרה שעשרות קיצונים התפרעו ושברו חלונות בבית המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון - בזמן שישנה ממשלה שמקפידה חדשות לבקרים להחליש את הרשות השופטת ולסרס את התקשורת? הגינויים זרמו מכל הכיוונים, וכן מצד ראש הממשלה שגינה את הפורעים - מבלי להזכיר, כמובן, שמדובר בחרדים
הדרך להחלשת חיזבאללה ולפירוקו מנשק אינה עוברת רק במערכה צבאית, - אלא גם בייבוש של מקורות המימון שמאפשרים לו לשלם לפעיליו ולשמר את השפעתו בלבנון. לשם כך, נדרש לפעול נגד הכסף האיראני, נתיבי ההברחה, מערכות התרומות, והרשתות המסחריות שבנה ארגון הטרור
לו היה בסביבת נתניהו ולו אדם אחד שדורש את טובתו באמת, הוא היה מניח יד על כתפו ולוחש לו שיפרוש לפני שיהיה מאוחר מדי. האם עכשיו, עם קבלת תוצאות הבחירות לתפקיד מבקר המדינה, נמצא מישהו כזה?
על התרחישים שהובילו לשיחה הקשה בין נשיא ארה"ב לראש הממשלה - מהאפשרות שמדובר בתחבולה ועד לסברה שבוושינגטון החליטו לקבוע את גורל הבחירות בישראל
מדי יום נשברים שיאי שפל בממשלה הזו, אבל אירוע כזה עוד לא היה: טראמפ צרח על נתניהו, קילל ורה"מ התקפל. הוא לא יתקוף בביירות למרות שחיזבאללה ממרר את חיי תושבי הצפון ולמרות שהבטיח. ובסוף, אולי הכל קשור לפחד מהמשפט
מדינת ישראל במצב נורא. תאשימו את נתניהו או את היועמ"שית, דבר אחד בטוח: רכבת הבחירות שיצאה היום מהתחנה, מעבירה את האזרחים מהקרונות אל הקטר
במשך דורות הרכס היה אתר בעל משמעות אסטרטגית: נקודת תצפית ושליטה על מרחב נבטיה, הליטני וצירי התנועה בדרום לבנון. במערכת המדינית מנצלים את פרק הזמן טרם הסכם מסגרת אפשרי, כדי לבסס מערך ביטחוני ולדחוק את ארגון הטרור מהמרחבים שמהם הורגל לאיים על יישובי הצפון
המאבק לשחרר את מדינת ישראל ממנגנוני כוח המשומנים היטב בכספים זרים עובר דרך הממשל האמריקאי. מה שמעניין בדו"ח החדש הוא הרחבת החזית מזירת המימון הפדרלי מטעם ממשל ביידן, אל הזירה המשמעותית בהרבה
המשלחת המנופחת של כנסת ישראל למצעד התמיכה בארה"ב, הוכיחה שכאשר מדובר במנעמים וכיבודים, אין ימין ושמאל ואין קואליציה ואופוזיציה. חבל שהם לא מסוגלים להתאחד ככה למען תושבי הצפון
בישראל מזהירים כי הגבלת התקיפות לדרום לבנון אינה מספקת בעוד יישובי הצפון תחת אש. במקביל, נמשך המאמץ האמריקני לקידום הסכם
האם באמת היה עדיף להשאיר את הסכם אובמה עם איראן, מה עומד מאחורי ההתנגדות למינוי רומן גופמן, למה הצטרפותו של צביקה מור עשויה לחזק את הציונות הדתית - ומדוע רשימת ימין חדשה עדיין מתקשה להתרומם?
בצל הסלמה ברורה בהיקף הירי בגזרה הצפונית, נדמה שעבור כמה מראשי הרשויות המופגזות - ענייני החוץ דחופים דווקא יותר. כששלושה מהם נמצאים ברגעים אלה על רחבי הגלובוס באירועי יח"צ כאלה ואחרים, קשה שלא לתהות האם ההפקרה עלתה שלב - וכעת היא מגיעה גם מבית
הדרישה ל"ממשלה ציונית" הפכה בישראל למבחן שקובע מי בפנים ומי בחוץ: מי נחשב שותף לגיטימי, ומי נדרש שוב ושוב להוכיח נאמנות. במקום אזרחות שווה ופשוטה, נוצרה מסננת פוליטית שמרחיקה ערבים ואחרים מהמשחק הדמוקרטי - ומציבה את השייכות למדינה על תנאי
יש מכנה משותף בין משפט דרייפוס, למשפטו של ראש הממשלה | הדבר המעניין הוא שבשלב מסוים השאלה אם דרייפוס אשם או זכאי הפכה כמעט משנית, בדומה למשפטו של נתניהו כיום
היציאה של ארה"ב מהסכם הגרעין הייתה שגיאה עצומה, וכמה מפחידה היא המוטציה שעבר נתניהו לאחר 7 באוקטובר - שמהמר מדי יום על כל הקופה ועל חיי כולנו. במקביל - לא קל לסכם את שנותיו של דדי ברנע כראש המוסד. הישגים פנומנליים, לצד תחושת חמיצות מהתוצאות באיראן
המוזיאון הבריטי הוא מקדש של זיכרון, ארכיאולוגיה ועמים. המוזיאון הבריטי אמור לומר לאנושות דבר פשוט: לפני הפוליטיקה, לפני הזעם של הרחוב - היו עובדות. דחיית הרצאה על ישראל ויהודה במוזיאון היא אירוע גדול וקשה, והתוצאה ברורה - מי שיפחיד, יקבל וטו על הזיכרון
לא צריך שאדם יורשע כדי שייהרסו לו החיים. כתבי האישום שהגישה גלי בהרב מיארה ליועץ ראש הממשלה וראש הסגל שלו כבר הכתימו את השניים לשארית חייהם ופגעו בקרוביהם ומשפחתם
לב העניין בפרשת מינוי ראש המוסד אינו רק האלוף גופמן, והוויתו כסיפור הצלחה ישראלי ואגדה שהייתה באמת ואמורה לאחד את המדינה, אלא מה קורה כשאלה שאמורים להגן על טוהר המידות מתחילים לפעול במחשכים, וזו אולי התמונה המטרידה ביותר בכל הפרשה
מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של ראש הממשלה, מעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי - כל הקריירה המשפטית שלו היא במשרד של קרובי משפחת נתניהו. עכשיו הוא עשוי לפקח על טוהר המידות והמנהל התקין. מהמבקרים האקטיביים של פעם ועד אנגלמן: כך נשחק אחד ממוסדות הסף החשובים בישראל
על אף חיסוליהם המוצלחים של שני בכירי הארגון, מוחמד עודה ועז א-דין אל-חדאד, המציאות העזתית לא השתנתה בצורה מהותית. למרות מיטוט הנהגת חמאס, ישראל עדיין לא יצרה חלופה שלטונית לפלסטינים ברצועה. עכשיו יש לעבור מהמרדף אחר שמות ובכירים - אל עיצוב היום שאחרי
מאמרו של רומן גופמן שפרסם בהיותו במרכז דדו, חושף תפיסה מסוכנת של מפקד כגורם עצמאי החורג מסמכותו כדי להגשים את רצון קובעי הדרג המדיני. פרשת אלמקייס מחייבת אחריות אישית ומעלה סימני אזהרה סביב מינויו לראש המוסד
בזמן שהמו"מ עם טהרן מתקדם וחיזבאללה מנסה לשדר הישרדות ועוצמה, ישראל ניצבת בפני מבחן אסטרטגי: האם תחזור למדיניות ההכלה שלפני 7 באוקטובר, או שתפעל כדי למנוע מהגבול הצפוני להפוך שוב לזירת שחיקה מסוכנת
